הקסם שבתהליך - סיפור מהקליניקה / רויה קיסר

ליה, ילדה בת 6 עם שיער מתולתל ועיניים סקרניות, רצה אלי בהתרגשות כשהגיעה לטיפול. "תראי מה מצאתי!" היא אמרה בגאווה, מחזיקה ביצה בידיה הקטנות.

"וואו," אמרתי, "ביצת תרנגולת"

"בואי נשבור אותה", אמרה בהתלהבות, "אני רוצה לראות מה יש בפנים!"

ידעתי שליה מתקשה מאוד עם סבלנות, ושהיא מתוסכלת בקלות כשדברים לא קורים מיד. ראיתי הזדמנות.

"את יודעת מה יש בתוך הביצה?" שאלתי.

ליה הביטה בביצה בסקרנות. "אוכל?"

חייכתי. "לא בדיוק. בתוך הביצה הזו יש אפרוח קטן שגדל."

עיניה של ליה נפערו בהפתעה. "באמת? אבל אני לא רואה כלום!"

"נכון," הסברתי ברכות, "מבחוץ לא רואים כלום אבל מבפנים קורה משהו מדהים. האפרוח גדל ומתחזק בפנים - הוא לומד את הכוח שלו, וכשהוא יהיה מוכן, הוא ישבור את הקליפה בעצמו."

ליה הביטה בביצה בריכוז, כאילו מנסה לראות דרך הקליפה. "כמה זמן?" שאלה ליה, כבר נשמעת מתוסכלת. 

"כמה שבועות", אמרתי. "אבל זה לוקח כל כך הרבה זמן," היא אמרה בקוצר רוח. "לפעמים דברים טובים לוקחים זמן. אבל תחשבי כמה חזק האפרוח יהיה כשהוא סוף סוף יצא! זה כמו כשאת לומדת משהו חדש. זה לא קורה מיד, נכון?"

ליה הנהנה, מהרהרת. "כמו כשלמדתי לשחות?"

"בדיוק!" עניתי. "זה לקח זמן, אבל בסוף הצלחת, נכון?"

ליה חייכה, גאה בעצמה. "כן, עכשיו אני יכולה לשחות בלי מצופים!"

ישבנו שם, מביטים בביצה, ודיברנו על דברים נוספים שלוקח להם זמן להתפתח - פרחים שצומחים מזרעים, חברויות שמתחזקות עם הזמן, ואפילו על איך שהיא עצמה גדלה ומתפתחת כל יום.

"אז בואי נעשה משהו מיוחד," הצעתי. "נשים את הביצה במקום בטוח בלול, ובכל פעם שאת באה, נבדוק אותה ונראה מה קורה."

עיניה של ליה אורו. "כן! אני אהיה השומרת של הביצה!"

בסיום הפגישה הפגישה, ליה הביטה שוב בביצה. "אני מקווה שהאפרוח מרגיש בנוח שם בפנים", היא אמרה.

"הוא בדיוק איפה שהוא צריך להיות", השבתי בחיוך.

כשליה יצאה מהחדר, נשארתי לשבת עוד רגע, מביטה בביצה שהנחנו בפינה בטוחה. פתאום, המטאפורה של הביצה והאפרוח נראתה לי עמוקה יותר ממה שחשבתי בתחילה. כמה פעמים הרגשנו תסכול כשלא ראינו שינוי מיידי? בדומה לאפרוח שמתפתח בשקט בתוך הביצה, גם תהליכי הצמיחה האישית שלנו לא תמיד נראים לעין. יש תקופות שבהן נדמה שכלום לא קורה, אבל בפנים - מתחת לפני השטח - מתרחשים שינויים עמוקים ומשמעותיים.

עבור ליה, הבנה זו עזרה לה להתמודד טוב יותר עם מצבים של אי-ודאות ותסכול. היא למדה שלפעמים, הדבר האמיץ ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא פשוט לתת לתהליך לקרות. לתת לעצמנו את הזמן והמרחב לצמוח, גם כשזה לא נראה מבחוץ. לפעמים אנחנו כל כך להוטים לראות תוצאות מיידיות, שאנחנו שוכחים את הקסם שבתהליך עצמו. אבל הנפש שלנו, כמו הטבע, פועלת בקצב משלה - לא תמיד נראה לעין, אבל תמיד משמעותי. כשאנחנו מכבדים את התהליך, אנחנו מאפשרים לעצמנו לצמוח בקצב הנכון לנו. אנחנו בונים יסודות חזקים, לא רק 'פתרונות מהירים'.

בעודכם צועדים במסע ההורות שלכם, בין אם אתם חווים אותו כתהליך מכוון או כזרם מהיר של שינויים, אתם מניעים התפתחויות משמעותיות. לחלק מאתנו, הורות מורגשת כמסע מודע של למידה וצמיחה. לאחרים, היא דומה יותר לנסיעה ברכבת מהירה - הילדים מתפתחים בקצב שלהם, ואנו עדים להתגלמות אישיותם הייחודית.

כאשר אתם ממשיכים להשקיע בהורות שלכם - בין אם זה דרך קריאה, למידה, או הדרכת הורים- אתם מניעים שינויים עמוקים. אלה אינם תמיד מיידיים או ברורים, אך הם מניחים יסודות חשובים לצמיחה.

אם אתם מרגישים שהדברים 'תקועים' או שאין שינוי ניכר בדינמיקה המשפחתית, או לחלופין, אם הכל מתרחש במהירות מסחררת ואתם חשים חוסר שליטה, זכרו את משל הביצה. גם כשנדמה שאין התקדמות נראית לעין או שהשינויים מהירים מכדי לעקוב אחריהם, תהליכים משמעותיים מתרחשים מתחת לפני השטח.

האפרוח יבקע כשיהיה מוכן, כך גם ההתפתחות של ילדיכם תתגלה במלוא הדרה בעיתוי הנכון, והפירות של מאמציכם יתגלו בזמנם. המשיכו להיות נוכחים, להתבונן ולהגיב ברגישות. גם אם אינכם רואים תוצאות מיידיות, הנוכחות ותשומת הלב שלכם, השינויים שאתם מטפחים היום, הם הזרעים של התפתחות משמעותית בעתיד.