כוחה של דוגמה אישית בהתפתחות רגשית אצל ילדים / רויה קיסר

מה הילדים לומדים מההתנהגות שלנו?

החיים מזמנים לנו לא מעט מצבים מאתגרים, בין אם זה כוס שנשפכה על השולחן, ריב בין אחים, או צעצוע שהילד לא מסכים לשתף. ברגעים כאלה, התגובה הטבעית שלנו עשויה להיות כעס, תסכול או חוסר סבלנות. אבל כאן בדיוק טמונה הזדמנות: אם נבחר להישאר רגועים ולחשוב לפני שאנחנו מגיבים, אנחנו מראים לילדינו איך ניתן להתמודד עם קושי באופן מאוזן. למשל, במקום לצעוק או להאשים, אפשר לקחת נשימה עמוקה, להסתכל על הסיטואציה ולומר: "אוקיי, זה לא נעים, אבל בואו נחשוב יחד מה עושים עכשיו." הילדים שלנו רואים ולומדים שהתגובה שלנו משפיעה גם על התחושה שלהם וגם על הפתרון למצב. זו מיומנות שהם יישאו איתם לכל החיים – היכולת להישאר בשליטה גם כשדברים לא הולכים כמו שצריך.

כשאנחנו נשארים רגועים במצבים מאתגרים

כשאנחנו מצליחים לשמור על קור רוח גם במצבים מלחיצים, הילדים שלנו לומדים שגם הם יכולים להתמודד עם אתגרים באופן דומה. לדוגמה, אם נתקלים בפקק תנועה או בשיחה קשה, הפגנת רוגע יכולה להיות שיעור חשוב. כהורים, אנחנו המורים הראשונים של ילדינו לעולם הרגשות. הילדים שלנו לומדים מאיתנו על ידי צפייה וחיקוי - הם רואים איך אנחנו מרגישים, איך אנחנו מגיבים, ואיך אנחנו מתמודדים עם מצבים שונים בחיים. כשאנחנו נשארים רגועים במצבים מאתגרים, הילדים שלנו לומדים גם הם להיות רגועים. כשאנחנו מדברים על הרגשות שלנו בצורה פתוחה, אנחנו מלמדים אותם שזה בסדר להרגיש ולהביע רגשות.

חשוב לזכור שאף אחד לא מושלם. גם כשאנחנו מאבדים סבלנות, כועסים וצועקים, זו הזדמנות ללמד וגם ללמוד. כשאנחנו מודעים לכך שהילדים שלנו צופים בנו ולומדים מאיתנו, זה נותן לנו הזדמנות לבחור מחדש איך להגיב. פתאום, אנחנו לא רק הורים, אלא גם מורים, וזה מאפשר לנו להיות יותר מודעים להתנהגות שלנו. כך, דרך הילדים שלנו, גם אנחנו מתפתחים וצומחים. כל יום, וכל אינטראקציה עם הילדים, הם הזדמנות ללמידה הדדית - הילדים לומדים מאיתנו, ואנחנו לומדים על עצמנו דרכם.

המקרה של יונתן: כשהאגרטל השבור הפך לשיעור חיים

במסגרת הנחיית הורים, פנו אליי שרה ודני, הוריו של יונתן בן ה-5. הם ביקשו עזרה בהתמודדות עם תגובותיהם הרגשיות כלפי בנם, מתוך הבנה שהתפרצויות הכעס שלהם אינן מועילות ואף מרחיקות אותם מיונתן. באחת הפגישות, שיתפה שרה באירוע משמעותי שהתרחש בביתם:

"הייתי במטבח, מכינה ארוחת ערב, כאשר לפתע שמעתי רעש חזק. רצתי לסלון וגיליתי שיונתן, ששיחק בכדור, הפיל אגרטל יקר שקיבלתי מתנה בחודש שעבר. הרגשתי איך הכעס והתסכול עולים בי. הייתי על סף התפרצות, אבל אז ראיתי את המבט המפוחד של יונתן. הבנתי שזה הרגע שבו הוא לומד ממני איך להגיב במצבים כאלה.

לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי את הכעס שלי. אמרתי לעצמי בשקט: 'זה רק חפץ, הבטיחות והרגשות של יונתן חשובים יותר'. הרגשתי את עצמי נרגעת. פניתי ליונתן ואמרתי ברוגע: "אני רואה שזה היה בטעות. בוא נבדוק שאתה בסדר ואז ננקה את זה ביחד, ולפעם הבאה אתה תהיה זהיר יותר".

ראיתי את ההקלה בעיניים של יונתן. הוא אפילו הציע רעיונות איך לתקן את האגרטל. זה היה רגע מדהים של למידה עבור שנינו".

'כשסיפרתי על זה לדני בערב', אמרה והניחה יד על בעלה שישב לצידה, הוא חייך והוסיף: 'פעם הייתי מתעצבן על דברים כאלה. אבל עכשיו אני מבין שהרוגע שלנו הוא המתנה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת ליונתן. זה לא רק על האגרטל, זה על איך הוא ילמד להתמודד עם טעויות וקשיים בחיים שלו'. לאחר השיתוף של שרה, דני הוסיף שהלוואי וההורים שלו היו נוהגים כך עמו כשהיה עושה משהו לא בסדר. 

למה הדוגמה האישית שלכם היא כלי רב עוצמה?

כל אינטראקציה עם הילדים שלנו היא הזדמנות ללמידה הדדית – לא רק שהם לומדים מאיתנו, אלא גם אנחנו לומדים על עצמנו דרכם. כשאנחנו מודעים להשפעת ההתנהגות שלנו, אנחנו יכולים להפוך הורות להזדמנות לצמיחה רגשית עבור כל המשפחה, ולהעניק לילדינו כלים חיוניים להתמודדות רגשית שישרתו אותם לאורך כל חייהם.